דברים לזכרו של סרג’יו נטרא שנפרד מאתנו לפני כשנה
המלחין הפורה ורב המוניטין היה דמות מוכרת ומערכת בעולם כולו. אני מתכוונת לכתוב כמה מילים לזכרו מהפן האישי.
זכיתי לבצע את יצירתו, סונטינה לנבל, חודשים מעטים אחרי המעבר שלי לנבל וזמן קצר אחרי שזכתה בתחרות לכתיבת יצירת חובה בתחרות הנבל השלישית.
המורה שלי, קלארי סרבש וייסגרבר, הייתה שופטת בתחרות הזו והחמיאה לי מאוד על ההבנה של החומר, כמו גם סרג’יו עצמו, אחרי ששמע אותי מבצעת אותה באירוע חשוב של קרן התרבות אמריקה ישראל.
על הרקע הזה נוצרה ידידות רבת שנים שהתחזקה בקונגרסים לנבל ברחבי העולם, לשם הגיע כאורח כבוד וזכה להכרה והערכה רבה. הייתי אפילו מוסיפה- חביב המלחינים הכותבים לכלי המיוחד שלנו. הוא ישב בפנלים של הקונגרס הבין לאומי ותרם רבות לדיונים על כתיבה בת זמנינו ולרעיונות הקשורים במפעל הכל כך משמעותי של עולם הנבל- הקונגרס הבין לאומי מיסודה של פיה ברגהאוט.
הנציגים הישראלים ואני בתוכם, נהנינו מאוד מחברתו וחברת אשתו האמנית סוניה, באירועים שמחים לתוך הלילה.
כמי שביצעה ביצוע בכורה את יצירתו “מוזיקה לניקנור” שנכתבה בהזמנתו של ניקנור זבלטה אבל לא בוצעה על ידו, אני יכולה להעיד, כמו רבים, שנטרא ניחן בחוש יוצא דופן בכתיבה לנבל.
את הסונטינה אני מעריכה מאוד לא רק מסיבה זו. אני חושבת שהיא נציגה של כתיבה מעולה ותמציתית. לדעתי היא ממש פנינה מושלמת ולמרות התקופה בה נכתבה, היא נגישה גם לאוזן הפחות מקצועית ואהובה מאוד, עד לרמה שאנשים בקהל ביקשו, לא פעם, לשמוע אותה שוב באותו קונצרט.
במאסטריכט שבהולנד, אירנה קגנובסקי ז”ל התבקשה לחזור על היצירה הקאמרית שלו אותה ביצעה, דבר שגרר דיון עם איגוד הנגנים של משתתפי הרביעייה שבסופו אושר להם לשוב ולבצעה. בעיני זה לא דבר של מה בכך.
סרג’יו היה פעיל בהלחנה ופורה מאוד עד ימיו האחרונים.
אני רואה בו מודל לדמות אומנותית ייחודית עם חריצות, לבביות וצניעות כובשת לב.
יהי זכרו ברוך.
עדינה הרעוז, ניבלאית