לזכרה של יהודית ליבר (1940-2020)

הרשמים והזיכרונות שהותירה בי יהודית

פגשתי ביהודית לראשונה בשנת 2003 כשהיא הזמינה אותי לכהן בחבר השופטים של תחרות הנבל הבינלאומית בישראל. המוניטין שלה כמי שמקפידה על הסטנדרטים המוזיקליים הגבוהים ביותר ושומרת על הדירוג הגבוה של התחרות ברמה עולמית, כבר הפך אותה לאגדה לצד היותה נגנית ראשונה בנבל בתזמורת הפילהרמונית הישראלית. ידעתי שהיא הייתה אדם המעורר יראת כבוד. הייתי לחוצה ונרגשת לקראת הפגישה איתה.

הפגישה הראשונה הייתה בארוחת חבר השופטים.  כשהקשבתי לה מסבירה בבהירות, בחמימות ובהומור כיצד אמורה התחרות להתנהל, התחלתי להירגע. היא הייתה אנושית אחרי הכל!

וכך החלה הידידות שלנו.

אני רוצה לחלוק את התובנות שקיבלתי ממנה כמנהלת התחרות הזאת. עבור יהודית הרכיב החשוב ביותר בתחרות היו המתמודדים. הצרכים והנוחות שלהם היו בראש סדר העדיפויות שלה והיא חשבה על כל פרט ופרט. צוות נפלא של “אימהות” עמד לרשות המתחרים לכל מקרה של געגועים הביתה או נבלאים שחשים חרדה. טכנאי נבל היה חלק מהצוות כדי לוודא שהנבלים של כולם במצב טוב. והיא לא שכחה להוסיף גם שעשועים והנאות וגם לארגן עבור המתמודדים טיולים ברחבי ישראל האהובה שלה.

בילוי של ערב עם יהודית תמיד כלל כוס וודקה ושיחה. השיחה יכולה הייתה לסוב על משפחתה, במיוחד הנכדים הנערצים שלה, על נבלאים, על ניואנסים כגון טון, טכניקה והכי חשוב – מוזיקליות, של הנגינה בנבל, או על סיפורים מצחיקים וחוויות משנותיה בסיבובי הופעות עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. תמיד היה צחוק. הצחקוקים והחיוכים שלה יכלו להאיר כל חדר. באחד ממסעותיה האחרונים לארה”ב, היא עצרה בניו-יורק כדי לבקר אצלי. ווידאתי שיהיו ברשותי מכונת אספרסו הגונה וודקה קרה. לא היינו צריכות לצאת לראות את אתרי התיירות של ניו יורק. היו כל כך הרבה חדשות להחליף בינינו.

יהודית הייתה מסובכת. היא הייתה כנה, שנונה, נאמנה ובעלת אינטליגנציה חריפה. היא גם יכולה הייתה להיות רודנית ועקשנית אבל תמיד הייתה במרדף אחר מצוינות, בעצמה ובאחרים.

כשהעולם התחיל להיסגר בשנת 2020 אחד האנשים הראשונים ששמעתי מהם היה יהודית, בודקת מה שלום חברותיה ברחבי העולם. “האם את ומשפחתך בריאים? האם את מוגנת?” זו הייתה יהודית.

קארן לינדקוויסט – שפייר