טיפוח חדוות המוזיקה – רות מעיני (11 באוקטובר 1948 – 18 בנובמבר 2021)
טרם חלפו חמישה חודשים מאז נפטרה אמנו האהובה וכאב האובדן עדיין רענן וחריף, ובכל זאת, אחותי איילת ואני בחרנו לראות בבקשה לכתוב הספד עליה, הזדמנות לציין את אישיותה הייחודית באמצעות מסירותה לנבל, למוזיקה ולתלמידיה.
הייתה זו זכות לגדול בבית בו הדהדו צלילי הנבל העדינים אך העוצמתיים, שבו ניגנה אימנו. הנבל הרם והיפה היה תמיד ממוקם בסלון המשפחה, והוסיף נופך אצילי לנוף הביתי.
במהלך שנות עבודתה של אמא כמוזיקאית בישראל, היא חיפשה, ביצירתיות רבה, דרכים להנגיש מוזיקה לקהילה. היא הקימה שותפות, “רונדו העשרה מוזיקלית”, שהפיצה קונצרטים בבתי ספר ברחבי ישראל, שותפות שנמשכה עשר שנים. אמא ניגנה אינספור קונצרטים לילדים הן באמצעות השותפות והן דרך “סל תרבות ארצי”. הרעיונות המקוריים שלה לקונצרטים כללו מוזיקת עולם כמו גם קלאסית, ושובצו בהם הרכבים קאמריים שונים.
אימנו רות מעיני, שלימדה שנים רבות, הייתה לא רק מורה לנגינה בנבל עבור תלמידיה, אלא גם דמות שהיוותה עבורם דוגמא איך לחיות את החיים. שניים מתלמידיה דיברו בהלווייתה ואמרו כיצד היא מייצגת עבורם את הנבל וכי הם חשו שהיא גם מורה לחיים, מנטורית של ממש.
במחשבותיה על הדור הצעיר, אמינו החלה ללמד ילדים על נבל קלטי. היא השיקה תוכנית מיוחדת ב “סולמות – מוזיקה לשינוי חברתי” (של התזמורת הפילהרמונית הישראלית) של לימודי נבל לילדים עיוורים ולקויי ראייה.
רות מעיני הייתה אחת הדמויות המרכזיות של עולם הנבל בישראל וזכתה להערכה רבה בחו”ל. הרפרטואר שלה חבק את כל היצירות המרכזיות שהולחנו לנבל, הן סולו, סולו עם תזמורת, כחלק מהרכבי מוזיקה קאמרית. היא גם ביצעה בתזמורת את כל היצירות החשובות שבהן תפקיד מרכזי לנבל. אמא גם ביצעה בבכורות עולמיות יצירות של אחיה – דודנו האהוב, עמי מעיני (1936-2019). בדברה על יצירותיו התובעניות ביותר, היא נהגה לומר שמי שהתמודדו עם היצירות של אחיה לנבל, קידמו את רמת הנגינה שלהם באופן משמעותי, שכן הפסאז’ים ומעברי הפדלים הם מורכבים ביותר.
אמא היפה, האדיבה והאצילה שלנו זכורה לכל כאישה אופטימית וכריזמטית שתמיד האירה כל חדר שאליו נכנסה. מחלת הסרטן הכניעה את גופה אך לא את רוחה האיתנה, שלא ויתרה עד שנשמה את נשימתה האחרונה. תכונתה זו מתוארת בצורה הטובה ביותר במילותיה שלה, ממכתב לחבר, מיום 21 בנובמבר 1996:
“אני למזלי נולדתי עם אופטימיות רבה והתברכתי בקשר למוזיקה המשמשת מזור לכל אכזבה ותסכול. ברגעים הקשים בחיי יכולתי לקחת את הנבל ביד, לנגן ולהשתתף בעשייה מוזיקלית הדוחקת מחשבה ורגש כבדים לקרן זווית ולו לזמן מה. יכולת זו מילאה אותי תמיד בכוחות חדשים ועל כך אני אסירת תודה.”
מאת סיוון מעיני דור ואיילת מעיני שטופר
