שלב הגמר – קונצרט סיום
יום חמישי, 31 מרץ 2022, 20:00
היכל התרבות החדש, רח’ גיבורי סיני 24, עכו
סולנים: 3 מתחרים שהגיעו לגמר
התזמורת הסימפונית ירושלים
דורון סולומון, מנצח
רפרטואר:
רַיינְהוֹלְד גְלִייֶר (1875 – 1956)
קונצ’רטו ב-מי במול מז’ור לנבל ולתזמורת, אופוס 74
הכרזה על הזוכים וחלוקת פרסים
התזמורת הסימפונית ירושלים
סטיבן סלואן, מנהל מוסיקלי
התזמורת הסימפונית ירושלים, אשר זו עונתה ה-84, נוסדה בסוף שנות השלושים של המאה העשרים כתזמורת של שרות השידור המנדטורי בפלשתינה. עם קום המדינה היתה התזמורת לתזמורת הרדיו הארצית, ונודעה בשם “תזמורת קול ישראל”. בשנות השבעים הורחבה התזמורת והייתה ל”תזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור”, וכיום היא קרויה “התזמורת הסימפונית ירושלים”. כתזמורת רדיו, מרבית הקונצרטים הוקלטו ושודרו בקול המוסיקה מאולם הבית של התזמורת – אולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים.
המנהל המוסיקלי של התזמורת הוא מאסטרו סטיבן סלואן. מיום היווסדה היו לתזמורת שמונה מנהלים מוסיקליים: מנדי רודן, לוקאס פוס, גארי ברתיני, לורנס פוסטר, דוד שלון, לאון בוטשטיין ופרדריק שאזלן.
במהלך השנים קיימה התזמורת בגאווה את פסטיבל הליטורגיקה, אותו ייסד גארי ברתיני. הפסטיבל התקיים בחדשי החורף וכלל רפרטואר מוסיקלי של שלוש הדתות המונותאיסטיות. כיום משולב הפסטיבל כסדרה עצמאית בתכנית הקונצרטים השוטפת.
התזמורת מוזמנת לעתים תכופות לסיורי קונצרטים ברחבי העולם, והופיעה באולמות היוקרתיים ביותר, ובהם קרנגי הול בניו יורק, אולם המוזיקפריין בווינה, אולם הפילהרמוני בקלן ואולמות הקונצרטים המרכזיים בדיסלדורף, בפרנקפורט ובלוצרן. בפברואר 2015 ביצעה התזמורת את הסימפוניה מס’ 13, באבי יאר, מאת שוסטקוביץ’ באירוע שערך ארגון יונסקו בפריז לציון 70 שנה לשחרור אושוויץ. בחודש אוגוסט 2015 ערכה התזמורת סיור מוצלח בברזיל עם מאסטרו שאזלן והסולן איתמר זורמן. בחודש ינואר 2016 סיירה התזמורת בארה”ב ולקראת סופה של אותה שנה ערכה ביקור ביפן. בחודש יוני 2009 ביצעה התזמורת את האורטוריה אליהו (מנדלסון) בקונצרט הסיום של פסטיבל באך השנתי בלייפציג וזכתה לביקורות נלהבות. בשנת 2021 הייתה התזמורת הסימפונית ירושלים לתזמורת הישראלית הראשונה שהופיעה בדובאי, איחוד האמירויות הערביות, בנוסף לסיור מוצלח בגרמניה.
התזמורת נתמכת ע”י משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים..
דורון סלומון, מנצח
דורון סלומון נולד בישראל ובה גם החל את לימודיו המוסיקליים. בצעירותו למד פסנתר, קרן וגיטרה קלאסית. ב-1974 זכה במלגה מקרן התרבות אמריקה-ישראל ללימודים בחו”ל. למד בבי”ס המלכותי למוסיקה בלונדון, והתמחה בניצוח, הלחנה וגיטרה. סיים לימודי הניצוח בהצטיינות. זכה פעמיים בפרס הניצוח ע”ש אדריאן בולט ובפרס תאודור שטיר.
באותה תקופה למד ניצוח בכיתות-אמן בהדרכת מאסטרו פרנקו פררה באיטליה, ועם לאונרד ברנשטיין בירושלים. ב1979- זכה בפרס ראשון בתחרות ניצוח בחסות התזמורת הסימפונית ירושלים ובפרס ראשון בתחרות ניצוח יוקרתית בינלאומית בבזנסון (צרפת). בישראל הצלחה זו הובילה להזמנתו לנצח על כל התזמורות, כולל התזמורת הפילהרמונית הישראלית. בצרפת הצלחתו הובילה להופעות רבות עם תזמורות כמו: פילהרמונית של אזור הלואר, פילהרמונית של רדיו צרפת, תזמורת ננסי, פילהרמונית של לוריין ועוד.
ב-1980 נקרא להחליף את המנצח רוברט קרפט בפסטיבל ברלין. קונצרט זה זכה להצלחה גדולה שהובילה להזמנתו לנצח על תזמורת האופרה של פלרמו, האופרה של שטוקהולם, הסימפונית של גוטנבורג, תזמורת הרדיו במילנו, פילהרמונית של הלסינקי, תזמורות קאמריות של סקוטלנד, פירנצה ומילנו, הסימפונית של במברג, האופרה של שטוטגרט ועוד.
בין 1984 – 1990 דורון היה יועץ מוסיקלי ומנצח ראשי בתזמורת הסימפונית של גוולבורג בשבדיה.
בין 1993 – 1998 היה דורון סלומון מנהל מוסיקלי ומנצח ראשי של התזמורת הקאמרית הקיבוצית ובשנים 1993 – 1996 ניהל את התזמורת הפילהרמונית של מקדוניה.
בשנים 1995 – 2003 כיהן דורון כיועץ אומנותי ומנצח ראשי של התזמורת הפילהרמונית של פוגטלנד, גרמניה. עם תזמורת זה פתח בין היתר את פסטיבל האביב בפראג בשנת 1996, ערך סיור מקיף בסין ובספרד, יזם את פסטיבל מוצרט בקפריסין וניצח על הכנר המהולל רוג’ארו ריצ’י במסע קונצרטים ליום הולדתו ה80. בשנת 1999 חתם דורון על חוזה הקלטות עם התזמורת במסגרתו יצאו לאור תקליטורים עם טובי האומנים בעולם ביניהם גם רביעית הקרנות של תזמורת הגוונדהאוז מלייפציג.
כמו כן ניצח מאז על תזמורות כמו: הקאמרית של ברלין, הסימפונית של ברזיל, הלאומית של קוויבק-קנדה, הסימפונית של נירנברג, הפילהרמונית של ווסטפליה, הפילהרמונית של וורוצלב, הפילהרמונית של לובלין, הפילהרמונית של קולומביה ,הסימפונית של קונספסיון, הפילהרמונית של בלגרד, מילנו קלאסיקה, הסימפונית של ניו זילנד ועוד…
בשנים 2003 – 2005 כיהן דורון סלומון כמנהל אומנותי ומנצח ראשי של קבוצת “מוסיקה נובה” ותזמורת הבמה הישראלית.
בשנים 2005 – 2013 כיהן דורון כמנהל האומנותי ומנצח ראשי של תזמורת הסינפונייטה הישראלית-באר שבע, וכיום הוא מכהן כ”מנצח אורח ראשי”.
רַיינְהוֹלְד גְלִייֶר (1875 – 1956)
קונצ’רטו ב-מי במול מז’ור לנבל ולתזמורת, אופוס 74
אלגרו מודראטו
אנדאנטה: נושא עם וריאציות
אלגרו ג’יוקוזו
גְלִייֶר נמנה עם ממשיכי דרכם של המלחינים הרוסים אשר דגלו בכתיבת מוסיקה שתהיה רוסית באופייה ובמקורותיה, ובעיקר הושפע מיצירותיהם של עמיתים ובתוכם בּוֹרוֹדִין וגְלָזוּנוֹב.
הוא נולד בעיר קייב שבאוקראינה להורים ממוצא בלגי ויהודי אך זכה להתחנך על ברכי התרבות הרוסית. גְלִייֶר הצליח ביותר תחת שני משטרים מנוגדים: המשטר הצארי והמשטר הבולשביקי.
בין תלמידיו נמנו פרוקופייב וחצ’טוריאן.
הרומנטיקה הרוסית שלטת במרבית יצירותיו של גְלִייֶר, לצד המסורת האֶפִּית הרוסית. כולן שופעות בעושר של נעימות עתירות-הבעה, רבות מהן שאולות או מושפעות מן הפולקלור הרוסי. גְלִייֶר נחשב לראשון מלחיני רוסיה אשר הרחיב את תחומי מקורות הפולקלור מהן שאב את השראתו, גם לתחומי רוסיה שבאסיה התיכונה. ” רק העם הוא היוצר“, נהג לומר, ” אנו המלחינים רק מעבדים את החומר“.
תכונות אלה העלו, כמובן, את קרנו של גְלִייֶר בעיני השלטון הסובייטי שלאחר המהפכה, והוא זכה בפרסים רבים מטעם השלטונות, וכן בעמדה נכבדה ביותר בהירארכיה המוסיקלית הסובייטית. הוא הירבה לכתוב מוסיקה לבלט וזכה, בשל כך בכינוי ” אבי הבלט הסובייטי“. יצירותיו המפורסמות ביותר הן הבלט ” הפָּרָג האדום” (1927) והסימפוניה השלישית שלו (1909 – 1911).
הקונצ’רטו לנבל ולתזמורת, של גְלִייֶר, נמנה עם היצירות המאוחרות שלו. הוא כתב אותו בשנת 1938, עבור הנבלנית קְסֶנְיָה אֶרְדֶלִי (1971-1878). גְלִייֶר התייעץ עמה רבות על אפשרויות הביצוע של יצירתו. הצעותיה היו כה מועילות, עד שבסופו של דבר הוא הציע לציין את שניהם כשותפים מלאים בכתיבתו של הקונצ’רטו, אולם היא סרבה. מאחר והקונצ’רטו נכתב להיקף תזמורתי קטן, יחסית, ניתן בקלות לבצעו עם תזמורת קאמרית, המוסיפה לניחוח האינטימי שלו.
מבחינה סגנונית, ניתן לזהות בקונצ’רטו הזה, מיזוג מעניין של סגנון קלאסי וינאי, עם נימה לאומית רומנטית רוסית. הקונצ’רטו מציג, היטב, את המרקם האידיומטי המאפיין את הנבל, תוך שימוש משמעותי של מהלכי ארפג’ו מסורתיים, גושי אקורדים שבורים וגליסנדו. גְלִייֶר מגלה, כאן, מודעות ליכולות ההפקה בנבל, ולאיזון בינו ובין התזמורת.
הפרק הראשון מושתת על מבנה האלגרו-סונטה הקלאסי המסורתי. גְלִייֶר אינו פותח את הפרק עם תצוגה תזמורתית מלאה. במקום זאת, הוא מקדים את הנושא הראשון (המוצג בנבל), עם מהלך תזמורתי קצר ביותר. תפקיד התזמורת מאופק, יחסית, ובכך מכין את כניסתו הכמעט מלכותית של הסולן. הנבל חוזר, חלקית, על הנושא באוקטאבה גבוהה יותר. במקום לסיים את חטיבת התצוגה במהלך הממחיש זאת, כמקובל, גְלִייֶר ממשיך את הנושא השני עם מעבר מוסיקלי אינטנסיבי, ישירות אל חטיבת הפיתוח. חטיבה זו נפתחת עם רעיונות הגזורים מתוך הנושא הראשון. ניתן להבחין במגוון שינויים סולמיים בחטיבה הקצרה המשופעת בהתרחשויות מרתקות. מרכיבים מתוך חטיבת התצוגה מנוצלים באופן חופשי בקדנצה של הנבל, כולל גרסה מקסימה של הנושא הראשי המנוגן הפעם, בצלילים העיליים של הנבל. מיקומה של קדנצה זו הוא בלתי שגרתי, שכן הוא מופיע בסוף חטיבת הפיתוח, במקום לקראת סיומו של הפרק, ובכך מוביל ישירות לחטיבת החזרה תוך חפיפה קצרה עם סיומה של הקדנצה.
הפרק השני מציג נושא ורצף של וריאציות. לאחר ארבע תיבות של מבוא עם צ’לים וקונטרה-באסים, הנבל מציג מהלכים מלודיים איטיים ופשוטים, עם ליווי החושף את מגוון טכניקות ההפקה בנבל. יש שש וריאציות, חלקן מעמידות אתגרים וירטואוזים מצד הסולן.
הפינאלה הוא רונדו עליז וחופשי, כשהחזרות עליו מופרדות בקטעי ביניים משופעים בשפע של ניחוחות עממיים רוסיים.
עופר טוֹריאל